המבקר הפנימי

We are each our own worst critic". Psychologist Ellen Hendriksen"

מומחים אומרים שיש לנו כ-60,000 מחשבות מדי יום, זה לא מפתיע אם כך שלדיאלוג והקול הפנימיים יש השפעה עצומה על מצב הרוח שלנו, הרווחה הנפשית, הבריאות המנטלית, התפקוד היומיומי, היכולת שלנו להשיג את המטרות החשובות לנו ובכלל-איך אנחנו מופיעים בעולם הזה.
הרבה מן המחשבות הן בניחוח של ביקורת עצמית, זה אותו מבקר פנימי שמרגע שאנחנו מתעוררים ועד שהולכים לישון יספר לנו למה אנחנו לא 'בסדר', מה לא טוב בעולם ובאנשים סביבנו. הוא 'ינמיך' אותנו במקרה הטוב ובמקרה הרע 'ישתק' אותנו מלפעול לעבר המטרות שלנו (ואני לא מדברת רק על מטרות גרנדיוזיות אלא גם על מטרות יומיומיות פשוטות).
מה הבעיה עם מחשבות מהסוג הזה? ביקורת עצמית היא הערכה שלילית וקשוחה על עצמנו שמרחיבה עצמה למחשבות שליליות המתורגמים להרגשות כמו נחיתות, ספק, כישלון, בושה, אשמה והערכה שלילית כוללת על עצמנו. דפוס של ביקורת עצמית שלילית מזיק לרווחה הנפשית והבריאות המנטלית שלנו ובמקרים אף תורמת להתפתחותם של חרדה ודיכאון ובמקרים אחרים הדפוס הופך להיות הזהות העצמית שלנו ומונע מאיתנו לקחת השתתפות פעילה, אמיצה ואותנטית בחיים. אנשים טועים לחשוב שאם הם יהיו המבקר הפנימי הכי קשוח של עצמם זה יועיל ויקדם אותם בחיים אך אינספור מחקרים הוכיחו אחרת, מחשבות מהסוג הזה תוקעות אותנו בבועת הנוחות והביטחון ולא מקדמות אותנו(כי תחשבו, אם המבקר אומר לי שאני לא טובה הפעולה מהמקום הזה תהיה בהתאם, פעולה שתתאים למה שהמבקר שלי אומר עליי. אם אני לא טובה-החלומות שלי יהיו בהתאם, אם אני לא טובה-לא אעז, אם אני לא טובה-ארגיש נחיתות וכישלון, אם אני לא טובה-שאר המחשבות שלי יושפעו מהנרטיב הזה). כולנו חווים מחשבות כאלה מזמן לזמן, הן הופכות לבעיה כשהן עקביות ומסתובבות לנו בראש בלופ וקשה לנו לתת להן מענה.
הנרטיב הוא כל מה שחשוב! להתחיל להגיד ביי ביי לנרטיב הנוכחי ולבנות תחתיו נרטיב ריאלי ומאוזן של עצמנו ועל עצמנו (ולא לבלבל בין הנרטיב לבין הזהות שלנו). כאן נכנסת החמלה העצמית שמטרתה לערער על הנרטיב ולהכניס נדיבות ואדיבות למחשבות שיש לנו על עצמנו, זאת אותה חמלה שנאמץ כשנתמודד עם אתגר או סבל. אותה חמלה שאנחנו מראים לבני הזוג והילדים, החמלה שאנו מושיטים לחברים ולקולגות.
מאיפה מתחילים? תרגול חמלה עצמית מתחיל בזיהוי המחשבות השליליות המבקרות ואיתגורן. להיות מודע למבקר הפנימי מתחיל את שבירת הדפוס וההרגל (כי מחשבה היא הרגל) והופך אותנו מודעים לקול המבקר. זה ידרוש מאיתנו להיות כנים, כנים לגבי הפחדים שלנו, זה ידרוש מאיתנו להתמודד עם בושה שאולי אופפת אותנו ובתהליך הזה בוודאי ובוודאי שנחווה פגיעות אך מה שחשוב לזכור זה שיש דרך נוספת, דרך אחרת מהחשיבה שהורגלנו אליה עד כה. אז אם אתם תקועים במעגל של ביקורת עצמית, חמלה עצמית היא המפתח להרגל שיוכל לעצור את אותו מעגל האכזרי.
4 שאלות מאתגרות שתשאלו את עצמכם:
1. איך הייתי מדברת אל חבר שנמצא באותה סיטואציה?
2. עד כמה המחשבה ריאלית ונכונה?
3. האם יש פרספקטיבה נוספת שאני יכולה לשקול במקום הפרספקטיבה האוטומטית השלילית הנוכחית?

4. מה העדויות בעד ונגד המחשבה הנוכחית?
Be willing to change your own nerative in order to grow.