תמיד הייתי לוחמת חולמת, מאז שאני זוכרת את עצמי.
לוחמת על דברים שחשובים לי וחולמת על חיים קסומים.
בכיתה תמיד המורות היו צריכות להחזיר אותי לכאן ועכשיו, הפריעו לי בעודי רוקמת חלומות גדולים.
אחד המשפטים שהכי זכורים לי מפי המורות- "זיוה-את חולמת שוב"!!!! וכי מה רע בלחלום?
אט אט החלומות פסקו והמציאות נכנסה לחיי, שכחתי איך לחלום ו'התחלתי לחיות'.
כשאנחנו נולדים אנחנו אותנטיים. המחשבות שלנו טהורות. הרגשות שלנו אמיתיים. ההתנהגות שלנו ספונטנית. כך היא הילדות שלנו, עד ש…עד שהסביבה נכנסת לתמונה ומשנה אותה. הורים, מורים, מאמנים והמבוגרים בחיינו מסבירים לנו איך עלינו לחיות את חיינו. מה מותר ומה אסור. מה צריך ומה לא. בעיקר מה לא😕
במרוצת השנים התחלתי לעטות מסכות ונטמעתי בסביבה ושכחתי מי ומה נמצא מאחורי המסכה. אותה ילדה אותנטית, מצחיקה, חכמה וטובה נשכחה מאחורי המסכה לטובת הנערה והאישה החזקה, הפרפקציוניסטית, ההישגית והמצטיינת. המסכה הזאת הפכה להיות הזהות שלי ועמה חייתי שנים רבות.
״אנשים ללא מסיכות הם חזיון נדיר״. דוסטוייבסקי.
מה הבעיה עם מסכות?
הצורך שלנו בני האדם הוא לקשר, אהבה ושייכות. הבעיה של המסכות היא שהן חוצצות בינינו לבין העולם ומונעות מאיתנו לחוות קשר, אהבה ושייכות אותנטיים. המסכות לא מאפשרות לנו לחיות חיים בלב שלם. הן מונעות מאיתנו להופיע בעולם כמו שאנחנו.
בלימבו הזה חייתי אי אילו שנים עד שהתחלתי להסיר את המסכות, לחזור למי שהייתי לפני שפורים השתלט על כל חיי, העזתי לחלום שוב ולחזור לעצמי האותנטית, זאת שלא צריכה מסכות כדי לתת את המופע הכי טוב שלה.
הלוחמת החולמת עדיין בתוכי, לפעמים אני מעירה אותה ויחד אנחנו יוצאות להרפתקאות. היא תמיד מזכירה לי לחלום עוד ועוד ולהילחם, טוב לא ממש להילחם אבל לא לוותר לעצמי. היא ואני יוצאות למסעות מופלאים של מה שאפשרי עבורנו. היא תמיד מזכירה לי שאנחנו טובות ומספיקות כמו שאנחנו.
והיום אני כבר ילדה גדולה שעוזרת לאחרים להסיר מסכות, עוזרת להם להיזכר מי הם היו, לחזור לעצמם האותנטי ולחלום על מה שאפשרי עבורם.
״הדבר הקשה ממש והמדהים ממש הוא לוותר על המושלמות ולהתחיל בעבודה שתכליתה להיות עצמנו״. אנה קווינדלן
